Deprecated: mysql_connect(): The mysql extension is deprecated and will be removed in the future: use mysqli or PDO instead in /home/gamdagim/public_html/library/database.php on line 4
גם דגים דוהים | משפחתיות לאחר חולי

+ הגדל גופן | - הקטן גופן

משפחתיות לאחר חולי / כנרת שר

 

האמנות לעזרתה של המשפחה המתמודדת

 

מלקיודי (2006) מדגישה, כי לאחר חדירתה של מחלה רפואית, שיש לה השלכות מרחיקות לכת, המשפחה משתנה לצמיתות.

אין ספק, שהמחלה משנה את חייו של האינדיבידואל החולה, בצורה זו או אחרת ולכן, כפועל יוצא, משנה את חייהם של הקרובים אליו.

הדינאמיקה המשפחתית שקדמה למחלה אינה רלוונטית יותר. כמו במקרה של שבר, השבר מתאחה, אך האיבר לא חוזר להיות כפי שהיה לפני השבר.

משפחה היא קבוצת אנשים הקשורים זה לזה עם עבר והווה משותפים ועם תוכניות לעתיד. היכנסותו של גורם זר ומאיים כמו מחלה חמורה לתוך השגרה המוכרת של המשפחה, לטוב או לרע, קוטעת את הרצף ומחייבת התארגנות מחדש.

באופן זמני, יתכן דפוס של התגייסות חיובית למען המטרה המשותפת של החלמת החולה אולם אז, עלולה להיות נפילה ושבירה בשלב שלאחר המשבר, כשהכול כביכול חוזר לקדמותו ויש זמן לכל אחד מבני הבית לעכל את מה שקרה. חשוב לזכור כי ההתמודדות לא מסתיימת עם היציאה מבית החולים , או עם ההחלמה, היא רק מקבלת תפנית.

הקושי העיקרי של רוב המשפחות בהסתגלות לחדירתה של מחלה, הוא בתקשורת. המוטיבציה להגן זה על זה, לעיתים קרובות, מפורשת באופן מוטעה ומתפתחת לסוד שמעיק וחוסם את התקשורת במשפחה.

במילים אחרות, כל אחד מוותר על זכותו לדבר ולהראות את מצוקותיו, בהנחה שעל ידי כך, הוא מונע מבני משפחתו תוספת לצער ולכאב שהם חשים. מצד שני, באופן בלתי מודע, יש גם ציפייה להבנה הדדית ללא מילים. התגייסות משותפת למען החלמתו של בן המשפחה היא חיונית ביותר ויכולה לשנות את פני כל ההתמודדות עבור כולם. כמו במבצע צבאי, זה מחייב תכנון, מטרה ברורה ומוגדרת וחלוקת תפקידים.

במקרים רבים, נשארים התכנון וההערכות המסודרת בצד והמשפחה נשאבת לשלב הביצוע, מבלי לעצור ולבדוק אחד את הצרכים של השני וכולם יחד את הדרך המשותפת להגיע למטרה. מוקד השליטה הופך להיות תלוי רגשות ומונחה בלת"מים בלבד. המתח נמצא חזק באוויר ונותן את אותותיו. בשלב זה או אחר, בעוצמה חזקה יותר או פחות בביטוי התנהגותי אצל בן משפחה זה או אחר.

האמנות יכולה בשלב זה להוות כלי נפלא לביטוי צרכים, מחשבות וציפיות של כל אחד מבני המשפחה. אפשר ליצור ביחד או לאפשר לכל אחד ליצור בנפרד ואח"כ לשתף או לא. ארגון המחשבות באמצעות האמנות, יכול בפני עצמו לשחרר מתחים ולעזור לכל אחד מבני הבית להניח את האגו שלו בצד מתוך מוכנות אמיתית ולהתגייס למען החולה והחלמתו.  החומרים והתוצר יכולים להפוך לבן שיחה חלופי. ישנה אפשרות לאחר היצירה, לקיים דו שיח כתוב עם אחד או יותר מהדימויים.

יש להניח, כי לטיב היחסים בהווה, יש קשר חזק לטיב היחסים בעבר. כעסים, קנאה, ציפיות מוגזמות, השלכות והאשמות הדדיות עלולים רק להתעצם ולעלות ביתר שאת לפני השטח.  במוקדם או במאוחר, יחזרו דפוסי התקשורת המקובלים במשפחה לצוף אל פני השטח, בעוצמות חזקות אף יותר.

 

ויורסט (2000) מספרת, כי בחיק המשפחה שלנו, אנו לומדים לראשונה על כן ולא, יכול ולא יכול, צריך ולא צריך. אנחנו לומדים על הפסד ורווח, סבילות ופעילות, ויתור וניצחון.

הלמידה נעשית מתוך התבוננות בהתנהגות ההורים, התקשורת בין בני הבית, תחושת השייכות, התמיכה והאיזון בין הזכות לטעות לבין ההכרה בטעות והלמידה ממנה.

תגובות ההורים, כבר מראשית קיומנו, מהוות מראה עבורנו – דרכן אנו מכירים ומפרשים את העולם החיצוני ומגבשים את עולמינו הפנימי.

התמודדות בזמן משבר היא מבחן אמיתי והזדמנות ייחודית ללמידה ולהתפתחות של כל אחד מבני המשפחה בנפרד ושל המשפחה כולה כאורגניזם. עם זאת, ההתמודדות עלולה בו זמנית, לגבש דפוסים מכשילים ומעכבים, לייצר חרדות, להוריד ביטחון ולדכא תחושת עצמי חיובית, לפתח תחושת בדידות ועוד. המשבר עלול להציף קשיים שהיו טמונים מתחת לפני השטח ולהעצים מתחים.

להתמודדות עם מחלת בן משפחה יש הרבה אלמנטים הדומים לכל התמודדות יומיומית אחרת. ה"אימון" שעברה המשפחה בהתנהלותה השוטפת עם החיים, מעמיד אותה עכשיו בסוג של "מבחן פתע" .

האמנות כשפה בלתי מילולית היא כלי נפלא לעבור בהצלחה את ה"מבחן".

היצירה המשחררת, החוויה המשותפת והמסרים שמועברים דרך תמונות ודימויים יכולים להוות נכס לשעת דחק.

אחד היתרונות הוא שהתוצר מהווה גשר בין הבית לבית החולים. הוא יכול לעבור מאחד לשני גם ללא נוכחות היוצר ולהעביר מסר משמעותי.

אם החולה אינו יכול לקום ממיטתו והמשפחה או חלק ממנה יוצרת משהו משותף עבורו בבית, כשיגיע התוצר לידי החולה הוא יקבל את התחושה שחושבים עליו גם כשהוא לא בבית, שהוא נשאר חלק משמעותי מהמשפחה. בנוסף, היצירה שהובאה מהבית, נותנת תחושה שחלק מהבית הגיע לבית החולים.

גם ההפך נכון- אם החולה ו/או מי שלצידו בבית החולים יוצר בבית החולים הוא יכול לשלוח דרך היצירה מסרים לבני משפחתו גם כשהם אינם לידו. כשבני המשפחה לוקחים את היצירה הביתה, יכולה להתחזק אצל כולם תחושת התקווה לחזרתו שלו בקרוב, כמו גם התחושה שמשהו ממנו ממשיך ללוות אותם בבית.

לאחר ההחלמה, עם שובו של החולה הביתה, מומלץ לכל המשפחה ליצור יחד.


להלן מספר הצעות:

  1. לפרוש בריסטול, גיליון נייר או בד גדול, ולאפשר לכל אחד להתבטא כפי רצונו על גבי המשטח. בתחילה, כל אחד בפינתו שלו ואם מתחשק, להתחיל ליצור אזורים משותפים. המשחק בחומרים מאפשר פורקן ושחרור יצרים ורגשות. כמו כן, יתכן ותוך כדי התהליך יתפתח שיח משמעותי.
  2.  לאסוף תמונות מהאלבום /להוריד מהמחשב וליצור קולאג' מעניין של חוויות נחמדות וזיכרונות של בילויים משפחתיים. תוך כדי החיפוש והיצירה, קרוב לודאי שייווצר שיח מקרב ומעודד.
  3. להמציא סמל משפחתי , לתכנן ולבצע אותו יחד. העבודה על הסמל יכולה להיות מאוד חווייתית, מגבשת ולחשוף את האופן בו כל אחד רואה את המשפחה וייחודה.

התהליך שבו כל המשפחה יוצרת, הינו תהליך המביא ללידתו של יצור חדש שכל אחד מהם לקח בו חלק. הוא יכול להוות הצהרה וסמל לתחילתה של דרך חדשה ולתרום רבות לביסוס הקשר המשפחתי שלאחר המשבר.  דרך, אגב, גם משפחה שלא עברה משבר, מוזמנת לנסות את הפעילויות.

_______________________________________________________________

כנרת שר- M.A בטיפול באומנות פלסטית, אוניברסיטת לסלי

בעלת ניסיון רב בחינוך ובהדרכת מורים, מטפלת באומנות, מנוסה בטיפול בנוער, מבוגרים וילדים. עובדת כמטפלת בגני ילדים, מנחת קבוצות תמיכה 

אימא לשלושה ילדים (17,15,11)

 

חזור לעמוד הקישורים | חזור לעמוד הקישורים למאמרים מקצועיים